<h1>הגהות שערי דורא סימן ט"ז</h1>
<h2>דף סו.</h2>
[בסה"ת האריך הרבה באשה שרואה דם מחמת תשמיש ורבו הפתרונים והא לך המסקנא]. א)אשה שראתה דם מחמת תשמיש מותר לשמש עוד פעם שנייה לאחר שתטהר ואם עוד רואה דם מחמת תשמיש מותר לשמש עוד פעם שלישי ואם עוד רואה דם פעם שלישי לפירש"י אסורה עוד לשמש לבעלה הראשון אפי' על ידי בדיקה שמפרש שם התלמוד שתכניס שם השפופרת אם יש בראשו דם כו' כיון שהוחזקה ג' פעמים לראות דם ע"י תשמיש ויכולה למצא היתר לעצמה שתתגרש ותנשא לאחר לפי שאין כל האצבעו' שוות אך ר"ת אומר שמותרת לבעלה הראשון על ידי שתשים שפופרת של אבר באותו מקום או כיוצא בו או מכחול ובראשו מוך אם נמצא דם באותו מוך נתברר אצלינו הדבר שמן המקור הוא בא ואסורה ואם לא נתברר הדבר שמן הצדדים בא ומותרת אך אם נמצ' דם בראש המכחול שעתה אסורה לראשון ואסורה לינשא אף לשני ותשב עגונה כל ימיה. וכגון שראתה דם מיד אחר התשמיש או לאחר כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה (ס"א ותבדוק) דהוא איסורא דאשם תלוי וכ"ש אם נמצא קורט דם על שלו שפירש ממנה דכל כהאי גוונא קרוי ראתה מחמת תשמיש ואסורה לאחר ג' פעמים אבל אם אחרה יותר מן הזמן זה וראתה אינה אסורה לו ואפי' ראתה פעמים רבות אלא מותרת לו לאחר שבעה נקיים ואם יש שם רופא שסבור לרפאותה ולעצר הדם מלבא על ידי תשמיש טוב הדבר לנסות הרפואה אחר פעם שנייה קודם שהוחזקה אבל לאח' פעם שלישית כיון שהוחזקה כבר אין לסמוך על הרפואה אפילו הוא מומחה מאחר שראתה דם מחמ' תשמי' בפעם שלישית. [שערי דורא הלכ' נדה סימן ט"ז]. א) (תשובת מה"ר יוחנן למהר"י סג"ל על אשה שראתה דם מחמת תשמיש). על דבר האשה שסמוך לאחר לידתה כששמשה ראתה מחמת תשמיש ושוב לא ראתה יותר וטבלה, וראתה שנית מחמת תשמיש, וכן פעם ג' כמשפט הזה, ולאחר טבילה שלישית שבועיים אחר כך פרסה וראתה מעצמה כדרך נשים וטבלה ולא ראתה יותר מחמת תשמיש, וכן אירע לה לג' ולדות כעניין זה בלי שינוי ולא בא השואל לשאל עד לאחר לידה שלישית ע"כ השאלה. ולכאורה היה משמע מדקאמר בלידה ג' כענין זה בלא שינוי משמע שגם בלידה שלישית אחר ג' הראיות מחמת תשמיש פירסה וראתה מחמת עצמה וטבלה ולא ראתה מחמת תשמיש. ומיהו מדברי ר' יעקב הלוי משמע שהדבר אינו כן דקאמר בדבריו אחר לידה שלישית הוה לה ראייה מחמת תשמיש חדתי ולא איתעקר אף ע"ג דאיכא וכו'. מ"מ אפילו אי המעשה כן הנני תמה על הרב הלוי יצ"ו אשר מערער על כך ואע"פ שידעתי שהוא לרוב ענותנותו וחסידותו מ"מ מוכח שלא ראה דברי ר"ח שכתב והיקל יותר ויותר וז"ל משמע בתוספתא שלא באו חכמים להצריך בדיקת שפופרת אלא באשה שמיד אחר נשואיה נתקלקל בעלה שלשה פעמים ולא היו לה ביאות של היתר, דאמרינן בברייתא נשאה וראתה מחמת תשמיש ראשונה ושנייה ושלישית, משמע שאם הורגלה בכחות דאיסורא והיתירא תו לא מיתסרא לבעלה אפילו בג' ביאות של איסור ע"כ. כן הביא דעת ר"ח, ודבריו בתשובה חתום בה עזריאל בן הר"ר יחיאל. ואע"ג דכתב בתשובה ומיהו לא סמכינן עליה אבל רצופין מיהא בעינן שוין שהרי נישאת לג' וראתה פעם לא מפסדא וסמכינן אהא דאין כל הכחות שוין עד שתתחזק בכחות דאיסור וה"ה לבעלה הראשון היכא שהיו ביאות של היתר בנתיים דהא באיהו גופיה אין כל הכחות שוין ע"כ. והאריך בתשובה. הא חזינן לדברי ר"ח כיון דבגברא קא חזינן כחות של היתר קודם ואעפ"י שלאחר מיכן הוחזקה בג' תשמישי איסור כיון דהאי גברא אין כוחותיו שוין לאיסור אע"פ שהיו ג' באיסור באחרונה מתיר ר"ח בלא בדיקה. ואע"פ שהפוסק כתב בתשובה ולא סמכינן עליה היינו משום דאיכא למימר נתוספו כוחותיו של איסור היו אחרונים ואחר שנתוספו והוחזק בתו' כחות לא נתיר, אבל האי גברא דאחר שניתוספו הכחות והוחזקו באיסור דהיינו אחר לידה הראשונה והיו כחות של היתר בראשונה קודם שנתעברה וכן חזרו של היתר וכן בלידה ב' אין חולק שנתלה הביאות של תשמיש בגרם כחות ויש לתלות להיתר. ולא נאמר שיחלוק כ"כ לר"ח אפילו בלא חילוק טעם תלייה אחרת רק שאמר כיון שהוחזק בה תו כח היתר כשבא דם לאחר מיכן בא מן הצדדים ולא מן המקור וכ"ש הכא שיש לתלות במכת הולדות ונתחלשו והוכו הצדדים ונכאבו, ואיכא למימר ע"י תשמיש עד זמן שנתחזקו דחייתה מכת הלידה, יוצא משם דם בתשמיש. ולאו דם טמא הוא דהא חזינן שהגמרא תולה להקל אם יש מכה או אם יש לה וסת וכתב הרשב"א דהא דנאמנת גבי מכה לומר שממנה יוצא דם לא איירי שהיא אומרת ודאית שממנה יוצא דם אלא שנאמנת שאומרת שיש לה מכה ואנו אמרינן על ידי כך שממנה שותת הדם דבתו' לא כתיב יותר אלא נאמנת לומר שיש לה מכה, ואף ע"פ שהמרדכי הוא חולק ומחמיר ואומר שצריך שתאמר שיודעת שממנה יוצא דם היינו לפי שאין רוב מכות ראויות להוציא דם סתמא אבל הכא באשה זאת שכבר אתחזוק בכחות היתר ולא באו אלא ביאת דם תשמיש אלא אחר לידה וידעינן דראויה מכת לידה להוציא דם וכל לידה מוציאה דם מרובה ועד שנדע שתחיה המכה שלא יצא ממנו דם על ידי מגע ודוחק איכא למיתלי בלידה דהא בבתולי תינוקות דקאמר ב"ה עד שתחיה המכה ומחלק בספר בין עומדת ויושבת, דבעומדת, המקום נדחק מדופניו ואם יוציא דם אכתי לא חייתה המכה מבתולים. וא"כ מה ששואל מהר"י הלוי הא חזינן [דבאותו זמן גופיה לא חזיא אלא ע"י תשמיש אינה קשה דכך הוא במכה אע"ג דחזינא] דאינו בא דם אלא ע"י דוחק ונגיעה כמו שמש אז תלינן במכה וכ"ש להרשב"א כדפי', וכיון דיצא דם בלידה הרבה בפתיחת הקבר אע"פ שנעצר לעין כיון דבנגיעת שמש קא הדר אתיא איכא לדמויי ולומר דודאי מכת לידה גדולה מבתולים דתינוקת, וכן הוא בד' לילות דבתולים דתינוקת, ואפילו לזמן מרובה מתוך י"ב [חודש כל זמן] שלא חייתה המכה. ואותו חילוק דעומדת ויושבת או בין יושבת על מקום קשה או מקום רך היינו דמיירי דאינו יוצא דם אלא בתשמיש דאל"כ יתלה, ואם אין מוציאה דם מעצמה חייתה המכה ומודינא ליה דתשמיש גרם ליה לדם אבל לא גרים כי אם באותו זמן של תשמיש סמוך ללידה שלא חייתה. ואין נראה לי שראה מהר"י הלוי דברי ר"ח דלעיל בהדיא דאל"כ מסברא לא היה מפליג בחששות בלא סברא אע"פ שמנהגו להחמיר. והנה כתבתי מה שנראה לי בקוצר ויש סמך גדול מר"ח שמצאתיו ודבריו יותר בהדיא ואף ע"ג שכתבו ולא עבדינן כוותיה ולא נדחי' כוותיה כ"כ על כמה תליות יותר כדפי' ולא נחזיק לטועה. ודע כי לולא דעת ר"ח אשר מצאתי על כל פנים לא הייתי רוצה להניח שלא היה הדבר נשאל לרבינו דניזול בתר רובא דאיתא קמן ואין להאריך, רק שלום ושלוה תורה ולכל החבורה נאם הכותב בלילה נטרד יבעתוהו ממרי ילדי יום. יוחנן בן מהר"ר מתתיה זלה"ה ע"כ.
